החלטה בתיק מ"ת 15655-12-11 - פסקדין

לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות אינוס ואיומים, אשר על פי הטענה אירעו באמצע חודש יוני בשעות הבוקר המוקדמות בעיר אילת.

אין מחלוקת כי המשיב והמתלוננת הם נתיני אריתראה, אשר התגוררו באותה תקופה באותה דירה באילת, יחד עם דיירים נוספים.

טענת המתלוננת היא שהמשיב ניצל שעת כושר, כאשר לא היו נוכחים נוספים בדירה, ביצע עבירת אינוס, תוך שימוש בכוח, כמפורט בכתב האישום וזאת, פעמיים. על פי הטענה, מעבר לאלימות שננקטה על ידי המשיב, על מנת לבצע את המעשה ועל מנת להתגבר על התנגדות פיזית של המתלוננת, המשיב גם איים עליה כי אם תצעק ירצח אותה.

הראיות מבוססות על תלונת המתלוננת, כאשר החיזוק בעניין זה הוא מועט עד מאוד.

הסנגור סבור שאף שהתלונה עצמה מקיימת באופן פורמאלי את הדרישה לקיום ראיות לכאורה, יש לראות את הראיות כחלשות באופן מיוחד ובמידה המצדיקה חלופת מעצר, למרות שהמשיב נמצא בישראל כנתין זר, ללא מעמד מוסדר.

הסנגור מצביע על כך ששותפים נוספים לדירה, אשר נחקרו בהקשר לתלונה אינם מחזקים את גרסת המתלוננת. אין תיאור של שינוי ביום מסוים ביחסים בינה לבין המשיב ואין אינדיקציה לכך שמי מהם ראה סימני אלימות על גופה או על גופו כתוצאה מהאירוע.

עוד מזכיר הסנגור כי המתלוננת כיבסה את הבגדים הרלוונטיים והגישה את תלונתה חודשים לאחר האירוע, כך שאילו היו ראיות ישירות אלה אינן. הסנגור גם התייחס לכך שאף לפי גרסת המתלוננת עצמה היא נשארה בדירה לתקופה של חודש וחצי לאחר שנאנסה לכאורה, דבר המקשה על קבלת גרסתה כי היא נאנסה. הסנגור סבור, כי הראיות מתיישבות גם עם גרסת המשיב, לפיה יחסי המין קוימו בהסכמה וזאת מספר פעמים.

לאחר עיון בעדויות אלה, עליהן הצביע הסנגור, איני מוצא בהן חיזוק לגרסת המשיב. יש בהן אינדיקציה לסכסוך שהתגלע. אין מחלוקת, כפי שיוסבר מיד בהמשך, כי הייתה דרישה כספית מהמשיב. עולה מדברי שותפים כי היו מודעים לקיומה של דרישה זו. ראו הודעתם של מר טספאי מיום 04/12/11 שעה 13:24 ושל מר גרזיאגר מיום 05/12/11 שעה 08:53 ושל מר אבטאי מיום 05/12/11 שעה 09:11.

הדבר נשמע אף על ידי מר ברהאי בעדות מיום 05/12/11 שעה 20:18. האחרון שמע על אירוע של אינוס מפי השמועה ושאל את המתלוננת ושמע על האירוע מפיה, לדבריו, 10 ימים לאחר שהאירוע לכאורה קרה. צודק הסנגור כי עד זה מספר כי המתלוננת סיפרה על הדבר בצורה רגועה ולא הראתה סימני מצוקה. יחד עם זאת, הדבר כן מלמד על כך שהמתלוננת הייתה מודעת לגרסה זו וסיפרה זאת למישהו, אשר לו היה דבר בלתי אפשרי או בלתי סביר, היה מתעמת עמה. יש בכך חיזוק מסוים, אם כי לא מאוד גדול, נוכח אופן סיפור הדברים ובשים לב לכך, שמדובר במי שלא נרשם כעד תביעה.

העד שנרשם כעד תביעה הוא קרוב משפחה של המתלוננת שאין מחלוקת, אשר התעמת עם המשיב ודרש ממנו לשלם פיצוי. ראוי להדגיש כי אף קרוב משפחה זה אינו מתאר הודיה מפורשת של המשיב ובכך אין מדובר בראיית סיוע חזקה, אלא אך ראיית חיזוק מסוימת, כאשר המתלוננת פנתה אליו בתלונה.

המשיב מכחיש את טענות האינוס. לדבריו, אכן קוימו יחסי מין בהסכמה מספר פעמים. המשיב מאשר כי פנו אליו בדרישה לתשלום פיצוי במסגרת של מעין סולחה, אך לדבריו, מעולם לא הסכים לשלם ולו שקל אחד, שכן לדבריו, לא פגע כלל במתלוננת. המשיב עמד על גרסה זו בצורה ברורה, גם בהודעתו במשטרה וגם בעימות עם המתלוננת.

סיכומו של דבר, יש לקבוע שיש ראיות לכאורה, שכן הפסיקה רואה בתלונה ראיות לכאורה. אין תמיהה של ממש על גרסת המתלוננת לגבי עצם אפשרות ביצוע המעשה, שכן גם המשיב מודה שקיים יחסי מין וניתן אם כן היה גם לבצע מעשה אינוס. השכנים לדירה, אף שלא דיווחו על אינדיקציה לאירוע גם לא הביעו תמיהה או הסתייגות מהתלונה כבלתי אפשרית או בלתי סבירה. אין לומר שמדובר בתלונה שנכבשה לתקופה משמעותית, שכן היא נאמרה, כפי הנראה, לפחות לשני אנשים, תוך מספר ימים.

בשים לב לכך שמדובר בתלונה טהורה ללא חיזוק משמעותי ובשים לב לכך שלמשיב אין עבר פלילי ידוע, לו מדובר היה באזרח ישראלי, נכון היה לבחון אפשרות של חלופת מעצר. הקושי הוא שהמשיב אינו אזרח ישראלי וזיקותיו לארץ מועטות, כך שמעבר לעילת המסוכנות, יש חשש של ממש כי יתחמק מאימת הדין, בין ביציאה מהארץ ובין בהתנתקות ממקום מגורים מסוים בארץ באשר אין לו מחויבות למשפחה או מקום עבודה.

עילת המעצר היא משמעותית. הסנגור מוזמן בשנית להסביר כיצד תיתכן חלופה במקרה כזה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ז כסלו תשע"ב, 13/12/2011 במעמד הנוכחים.